נעים מאוד, אני מיכל מילרד, שפית קונדיטורית ומדריכת סיורי אוכל ברומא בעברית. וזה הסיפור שלי.
1998: מזוודה אחת ומלא חלומות
בשנת 1998 נחתתי ברומא עם מזוודה אחת ומלא חלומות. הייתי חיילת משוחררת, צעירה, עם חלום אחד גדול: ללמוד אמנות ואדריכלות בעיר שבעיניי הייתה, ועדיין נשארה, העיר הכי יפה בעולם.
לא הכרתי כאן כמעט אף אחד, אבל ידעתי שאני רוצה לחיות כאן. למדתי איטלקית, נרשמתי ללימודים והתחלתי לבנות לעצמי חיים חדשים.
ובמקביל ללימודים? עבדתי בביטחון של אל על. כן, כן, הייתי הבחורה המעצבנת הזאת ששואלת אתכם בשדה התעופה "מי ארז לך את המזוודה?" 😂
פריז: נסעתי ללמוד עיצוב, התאהבתי בשוקולד
אחרי כמעט חמש שנים ברומא רציתי להמשיך ללמוד ולגלות עולמות חדשים, וכך הגעתי לפריז, ללמוד עיצוב חלונות ראווה ועיצוב לתיאטרון. אבל לפעמים החיים מתכננים בשבילנו דברים אחרים.
יום אחד, ליד הדירה הראשונה שלי בסן ז'רמן, עברתי מול חלון הראווה של פטריק רוז'ה, אחד השוקולטיירים המפורסמים בצרפת. בחלון עמד פסל שוקולד של "האדם החושב", ואני פשוט לא יכולתי להפסיק להסתכל.
באותו רגע הבנתי משהו ששינה לי את החיים: אני לא רוצה רק לעצב חלונות ראווה. אני רוצה להיות זאת שיוצרת את מה שנמצא בתוכם.
למדתי קונדיטוריה בפריז במשך שנתיים, וגיליתי עולם שבו כל האהבות שלי נפגשות: אמנות, אסתטיקה, יצירה, חומרי גלם, טכניקה ואוכל.
מפריז למטבחים הגדולים
חזרתי לישראל ובניתי קריירה בעולם הקולינריה. עבדתי כשפית קונדיטורית במסעדת מסה, במלון ממילא בירושלים ובעוד שורה ארוכה של פרויקטים קולינריים.
הגעתי גם ליפן, לסטאז' במסעדת מישלן. החוויה הזאת לימדה אותי דיוק, משמעת וכבוד לחומרי גלם, ושאוכל הוא הרבה יותר ממשהו שמניחים על צלחת.
אבל דבר אחד תמיד נשאר איתי: רומא. היא מעולם לא באמת יצאה לי מהלב.
שוב מזוודה. אבל הפעם, אישה אחרת
ואז החיים קרו. הייתה תקופה שבה הכול הרגיש כאילו הוא מתפרק, והרגשתי שנכשלתי בהכול. היום אני יודעת שלא נכשלתי. פשוט הייתי בפרק שעוד לא ידעתי איך הוא מסתיים.
ואז קיבלתי החלטה: אני חוזרת לרומא.
חוץ מהבגדים, היה דבר אחד שלא הייתי מוכנה להשאיר מאחור: מיקסר קנווד אפור, שההורים שלי נתנו לי כשהתחלתי לעבוד בקונדיטוריה. אולי לא הדבר הכי הגיוני להכניס למזוודה כשעוברים מדינה, אבל בשבילי הוא היה תזכורת למי אני, למה שאני אוהבת ולמה שאני עדיין מסוגלת לעשות.
חזרתי בלי תוכנית עסקית ובלי שמישהו מחכה לי. רק עם ניסיון, תשוקה, המיקסר שלי והמון רצון להתחיל מחדש.
לגלות את איטליה מחדש, דרך האוכל
לאט לאט נכנסתי לעולם הקולינריה האיטלקי. הכרתי חקלאים, יצרנים, שפים, גבנים ובעלי יקבים, אנשים שהקדישו את חייהם למסורות שעוברות במשפחה מדור לדור.
עבדתי עם חקלאות מקומית, חיברתי שפים איטלקים לפרויקטים בישראל, ונסעתי ללמוד איך מייצרים גבינות אצל גבנים, איך מכינים חומץ בלסמי מסורתי ואיך נולד יין.
טיילתי במחוז אחרי מחוז, טעמתי, שאלתי, הקשבתי ולמדתי. רציתי להבין לא רק מה האיטלקים אוכלים, אלא למה הם אוכלים ככה: איך ההיסטוריה והגיאוגרפיה יצרו מסורות, ולמה לכל מחוז יש זהות קולינרית משלו.
וכך נולד Eating The World
מהיום הראשון היה לי ברור שאני לא רוצה לייצר עוד סיור אוכל שבו עוברים מתחנה לתחנה, אוכלים משהו טעים וממשיכים הלאה. כי אוכל הוא אף פעם לא רק אוכל. הוא תרבות, היסטוריה, מסורת, אנשים. הוא החיים עצמם.
בסיורי האוכל שלי ברומא, בעברית, אני רוצה שתכירו את האנשים שמאחורי האוכל, תבינו למה הרומאים אוכלים מה שהם אוכלים, ותראו את רומא כמו שאני רואה אותה: לא כתיירים, אלא דרך העיניים של מישהי שחיה כאן ואוהבת את העיר בכל הלב.
והכי חשוב? שתיהנו, שתצחקו, שתטעמו דברים חדשים ושתחזרו הביתה עם הרבה יותר מבטן מלאה.
להכיר את הסיור הקולינרי ברומא ←