אני מקבלת תמיד מראש את סקדיואל הטיסות המתוכננות מישראל לאיטליה ויוצאת קצת לפני כולם בכדי לחזור עם מסקנות וקיבה מלאה.
והפעם חבל ליגוריה. הרבה לא שמעו עליו או אפילו די דילגו עליו בביקורם בארץ המגף. וחבל.
ליגוריה משתרעת על פני רצועת חוף צרה ותלולה ומפורסמת בגלל הפסטו הג'נובזי ומאכלי הים.
הנוף הליגורי שופע בטראסות על מורדי האלפים והאפינינים וכפרי דייגים הנמצאים במיקום בלתי אפשרי.
החלטתי שאת מקום הלינה שלנו אנחנו עושים רחוק מעיירות התיירות באזור ומצאתי חווה שמייצרת שמן זית ויין מקומי ומציעה אירוח ביתי וכיפי- Sostio A Levante בעיירה שנקראת Framura .
שכרנו רכב ויצאנו לדרך. 4 וחצי שעות על הכבישים, הרבה עצירות קפה, ענן גשם מעלינו שמקשה על הנהיגה והרבה תחנות תשלום אוטוסטראדה בדרך.
ניתן להאריך את הדרך ולהימנע מכבישי אגרה אך המטרה היתה להגיע לתחנה הראשונה – לה ספציה , עיר נמל תעשייתית והניגוד המושלם לחופים ולכפרי הדייגים. בעיר הזאת נמצא בסיס חיל הים של צבא איטליה ואם תשימו לב, תוכלו להתרשם מכלי השייט של חיל הים האיטלקי שעוגנים בנמל.
הגענו בדיוק לשעת ארוחת הערב וניכנסנו למקום קטן באחת הסמטאות במרכז העיר שבתוכו 7 שולחנות ומלצרית אחת- Vai o Resti via dlla canonica 18 . התפריט הציע מגוון עצום של מאכלי ים בינהם דג שנקרא Rana pescatrice -או בשמו העיברי חכאי גמלוני. דג כל כך מכוער עם שיניים בולטות אבל לגמרי טעים. הזמנו מנת פתיח של כמה וכמה סוגי מנות מהים. כוס יין והמשכנו לדרכנו לבית שאירח אותנו.
משום מה לה ספציה הינה לרבים מעין תחנת מעבר, אך עצרו לכם לארוחת צהרים קלה או ערב ותהנו מהאווירה הצעירה ששורה בעיר.
הגענו לחווה וקיבל את פנינו בעל המקום, איש מקסים עם חיוך מאוזן לאוזן. החדר היה מרווח נקי והשקט ששרר במקום היה בדיוק השקט שהייתי צריכה אחרי יום נסיעות שכזה.
כשקמנו בבוקר התגלה בפנינו נוף עוצר נשימה של יקבי יין, הרים וארוחת בוקר מפנקת שנעשית במקום.
אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו למסלול הראשון של אותו היום – העיר ג'נובה.
טיסות ישירות מישראל לג'נובה מתחילות להן כבר עכשיו. ואין כמו סיבה טובה לנחות בג'נובה לטייל בחבל ליגוריה.
טיול יומי בעיר הנמל הגדולה ובירת הסחר החשובה של איטליה. עיר מוצאם של אישים חשובים כגון קולומבוס ומאציני. עיר שמצד אחד אפופה באווירה בינלאומית ומצדה השני שרידי מעצמת העבר, הסטוריה ואומנות.
החננו את הרכב באחד החניונים באזור הנמל הישן ויצאנו לסייר ברחובות העיר, שמצד אחד מציגים חדשנות ומודרניות ומצד שני כיעור מלא באומנות והסטוריה.
בכניסה לנמל עוגנת לה ספינת פירטים, העתק בגודל מלא של ספינת פירטים ששימשה כתפאורה לסירטו של רומן פולנסקי – פירטים ב 1986. כיום היא משמשת מגרש משחקים לילדים שפוקדים את המקום.
מעבר לספינה ישנו אקווריום ענק, מוזיאון ימי ,מעלית תצפית על העיר , כדור זכוכית ובתוכו צמחיה טרופית פרפרים ,זוחלים עוד.
האזור מהווה פארק שעשועים ענק לילדים, ולנו המבוגרים יש את הסמטאות הצרות. ואם הגעתם ביום ראשון תזכו להנות משוק עתיקות ושוק איכרים מקומי של תוצרת חקלאית.
את ארוחת הצהרים בחרנו לעשות בנמל עצמו, ממליצה לכם להתקשר להזמין מקומות כי המקום מלא תמידית I tre merli locanda– via scalo 5 – מסעדת 3 העורבים, מסעדה מעט מפונפנת אבל האוכל חלומי. למנה ראשונה לקחנו קרפצ'יו דגים – מיגוון רחב של דגים טריים מוגשים לצד סלט ראדיקיו. ומנה נוספת שמורכבת ממגדל של 3 סוגי דגים מעליהם קרם פסטו ג'נובזי, פירה סלק ושרימפס ענק.
למנה עיקרית לא יכלתי לוותר על ספגטי מולים עם יין לבן שמן זית ועשבי תיבול ואימי היקרה לקחה פסטה פסטו עם שרימפסים שמן זית ולימון.
לקינוח הזמנו פנקוטה בזיליקום וסלט פירות עם סורבה סלרי – רעננות וטריות.
על קיבה מלאה התגלגלנו לכיוון הרכב והמשכנו לכיוון רפאלו ופורטופינו. אחרי כמה ניווטים כושלים של וויז להוציא אותנו ממרכז העיר לכביש המהיר יצאנו לדרך. הכבישים המפותלים הובילו אותנו לעיירה בשם Rapallo -עיירת קייץ של עשירי איטליה, החופים, עצי הדקלים, היאכטות שעוגנות להן במפרץ והאחוזות המפוארות גרמו לי להרגיש בתוך סצינת הסדרה "שושלת". כולם יפים, כולם שזופים ונטולי דאגות.
משם המשכנו לפורטופינו עיירת קייץ נוספת מוקפת במיים צלולים ומפרצונים קטנים שמגיעים אליהם רק עם ספינות.
פורטופינו מאוד מאוד יקרה ולכן לא מומלץ לישון בה, אך לגמרי לטייל בה כמעט יום שלם.
אז הינה לכם הצצה קטנה לקראת הפוסט המשך שיעלה ממש בקרוב על פורטופינו וצ'ינקווה טרה.
#טיוליםבאיטליה #ליגוריה #גנואה #Liguria #GENOA